חייליו של יפתח מספרים כי גם כשהראה קשיחות הוא תמיד דיבר אליהם בגובה העיניים, ללא התנשאות, נתן כבוד וגילה התעניינות בהם ובמשפחותיהם, נהג לערוך ביקורי בית – שוחח עם ההורים ורצה להכיר ככה טוב יותר את חייליו. אם היה חסר לאחד מהם משהו – ידע לדאוג ולארגן את שחסר. בתום תקופה זו, הציעו ליפתח להדריך בבה"ד 1 אך הוא העדיף ללכת למסלול המבצעי ולפקד על בני הישיבות (המכונים בייני"שים). החיבור עם המחלקת הביינישים הייתה מאוד מוצלחת וטובה, הקשר והחיבור היו מיידים, על אף המרחק הדתי ביניהם. אביו של יהודה - פקוד של יפתח, הרב יצחק דור ראש ישיבת חורב בירושלים,  מספר: "פגשתי את יפתח בביתי ושוחחנו על משפחתנו, הוא סיפר על משפחתו ואני על משפחתי, ולפתע יפתח מבקש לראות את חדרו של יהודה בני שהיה חייל במחלקתו. עלינו לחדר ויפתח שואל: "מה לובש יהודה?" ואני עונה לו, ואז יפתח שואל: "מה קורא יהודה?". ראיתי כאיש חינוך ותיק שיש לי עסק עם אדם מיוחד, ואני שואל אותו: "האם אתה מחנך או מפקד בצה"ל?", ויפתח עונה לי עם חיוך מקסים וקצת מבוייש: "מי שלא יודע לחנך שלא יהיה מפקד בצה"ל ומי שלא מכיר את חייליו לא יוכל להנהיגם בקרב".