הספדים / 2015

יונת סער (אחות)

ביום א' השבוע, ציין העם היהודי את צום ט' באב.

השנה יצא הצום בדיוק בתאריך הלועזי בו יפתח נהרג 26/7/06.
עם ישראל צם ומתאבל על חורבן בית ראשון ושני ולי יש את החורבן הפרטי שלי על כך שבמותך ציוות לכולנו את החיים. אין צדק ושוויון בעולם הזה ומישהו חייב לשלם את המחיר הגדול, אני מבינה הכול, אבל המחיר כבד לי מאוד מאוד.
למרות שעברו 9 שנים האובדן והחלל שנפער עדין לא נתפס.


אבא נפטר בסוף חודש אפריל האחרון ואומרים שיש קשר בין נפש לגוף.... אני יודעת שאבא נשבר ביום שנהרגת, הוא אומנם תפקד והיה פעיל באין ספור דברים, נלחם על עקרונות הרים 2 פרוייקטים גדולים להנצחת יפתח, אחד זה גן משחקים ע"ש יפתח שנמצא בשכונה בו גדלנו והשני זה המצפור לזכר 121 חללי המלחמה.  אבל הלב שתת דם וייתכן שזה מה שגרם למחלה שקיפחה את חייו בגיל יחסית צעיר.
הידיעה הברורה שלי והנחמה היחידה שלי היא שהנשמה של יפתח ושל אבא נמצאות ביחד. אני לא מאמינה ב"גן עדן" אבל מאמינה שנפגשתם וזה גרם לשניכם נחת, שמחה אושר גדול. אבא מצא את המנוחה ויפתח מצא את המשפחה.


יפתח היה ילד של משפחה, של חברים אוהב אנשים ולהיות שוב עם אבא זה הפך אותו למאושר וגם אם אני מדברת שטויות עכשיו, מותר לי כי זו הנחמה היחידה שלי על כך שיפתח ואבא אינם עוד בחיי.
החיים חזקים באמת מהכול, ואין רגע דל, אבל יש הרבה שמחות ואושר משפחה וחברים ואנשים שלא הפסיקו לדאוג ולדרוש בשלומו של אבא כשחלה ועטפו אותנו במשך כל ימי השבעה וממשיכים לדאוג לאמא ולנו גם עכשיו.
חגגנו ובגדול את חתונתם של שרון וארז, כי הם חלק מהשפחה והיה לנו כיף גדול.
מחר נחגוג לאמא יום הולדת בחיק המשפחה ונמשיך לחייך ולחגוג אבל הכאב הוא יום יומי בלתי פוסק ואם חשבתי שעם השנים שעוברות תגיע רגיעה, הקלה, מנוחה...אז זהו שלא...

יפתחי'לה שלי, אח קטן ואהוב, אתה עדין רק כמעט בן 22 וכולנו כבר גדלים ומתבגרים, תדע לך שאתה בלבי תמיד ומיום הולדתי האחרון שציינתי 40 גם קעקעתי את שמך על ידי. כי בכל מקום אליו אלך אתה בלבי ובגופי.


אוהבת אותך כמו תמיד
אחותך  

יאיר שרף