הספדים / 2006

ירדן שרייר (אח)

יונת סער (אחות)

יפתיח החמוד,

אני לא מאמינה שאתה אינך ולעולם כבר לא תשוב.

הפרש הגילאים בינינו היה תמיד 10 שנים בדיוק ועכשיו ההפרש ילך ויגדל עם השנים שילכו ויחלפו.

אתה היית ותישאר אחי הקטן, החמוד, הילדותי, החייכן, המתוק, האכפתי והמשפחתי, ככה היית תמיד גם אם לפעמים היית מתעצבן.

תמיד התקשרת לספר שאתה יוצא השבת ושאלת "אתה באים" ?

ואני עניתי "נראה", לפעמים באנו ולפעמים לא. כמובן שאם הייתי יודעת שכך יהיה היינו באים הרבה יותר. בדיוק כמו שקורה עכשיו- אחרי שנהרגת.

אתה יודע- בגלל שהיית כמו שהיית לא הכרתי הרבה צדדים שלך, שלמדתי להכיר רק בחודש האחרון.

לא יידעתי שהיית כזה חזק גיבור, אכפתי, דאגן, מסור- אחד שדואג לא לעצמו אלא קודם כל לאחרים, אבא שכזה, מנהיג – אחד ששומר יותר על חייליו מאשר על עצמו. {סיפרו שלא נתת לחיילים שעומדים להתחתן לעלות לגג שמא יקרה להם משהו ולעצמך לא דאגת}.

בחוש הומור שכזה- לפני שעלית ללבנון שאלתי את ירדן אך נותנים לך לעלות ללבנון אם אתה בכלל יודע לירות בנשק ???

ככה הייתה עבורי- האח הקטן, זה שאני צריכה ורוצה לדאוג לו. היום אני יודעת שחייתי באשליה אחת גדולה. אתה האח הצעיר, אבל אתה זה שדאגת לכולם, להורים לחברים לפקודים ולשרון. אתה היית ותישאר המלאך הקטן/גדול ששומר על כולנו, רק שעכשיו אתה למעלה בשמיים ואנחנו כאן מחכים למלאך עם החיוך היפה שלא יחזור עוד לעולם.

יפתח- גם אני כמו ירדן לא הספקתי להגיד לך מספיק כמה אני אוהבת אותך מאוד מאוד, הלב שלי פשוט נקרא מגעגועים ואהבה, גם אני כמו ההורים רוצה לפחות עוד 5 דקות להיות במחציתך, להיפרד עם נשיקה וחיבוק ולהגיד מילות אהבה.

הלב נקרע כי אתה חסר לי, לאבא לאמא לירדן ליריב לאפרת לליהיא לגיא לאלה ולכל המשפחה. לה'לה כבר יודעת לספר שסבתא יפה עצובה כי דוד יפתח נהרג בצבא, והוא היה גיבור ועכשיו הוא בשמים.

אלה ילדה חכמה- אתה יודע את זה, היא מבינה שמשהו רע מאוד קרה לנו אבל במקסימותה היא משרה על כולנו קצת רוגע, שימחה והקלה.

את האחיינית החדשה שלך אתה כבר לא תכיר- אבל אל תדאג שם למעלה היא תכיר אותך כבר מההתחלה.

יפתחי'לה- נקרע לי הלב שאני חושבת שלא תזכה להגשים את כל מה שרצית, כל מה שבחורים בגילך עושים {משתחררים, מטיילים, לומדים, מתחתנים ומקימים משפחה}. אתה מעכשיו לעולמי עד תישאר בן 22 שנים.

אנחנו יודעים שתכננת הרבה דברים עם שרון – הלוואי והכול היה מתגשם, שרון מקסימה, הייתי שמחה לקבל אותה בתור חברה/גיסה.

לא יצא לי לספר לך אבל תכננתי להצטרף לטיול הגדול שלך או של ירדן לחודש ימים לפחות רק כדי להיות איתכם לטייל ולקחת חופש.

הספקתי לטייל בחו"ל רק עם ירדן ואיתך כבר לא אהיה.

יפתיח- אתה היית הילד שכ"כ אהב את כולם בצורה כ"כ טוטלית.

שרון שבורה- האהבה שלכם הייתה צריכה להיות לנצח ועכשיו היא רק תישאר בגדר "הייתה צריכה" . שרון תמשיך במסלולה וכך גם כולנו, אבל רצתי שתדע שלעולם אבל לעולם לא נשכח אותך – את מי שהיית וכל מה שעשית.

אני כ"כ אוהבת אותך ומתגעגעת אליך

אחותך

מילים לזכרו (יונת סער)

סגן יפתח שרייר הוא אחי הצעיר ממני ב- 10 שנים, צעיר מיריב ב – 16 שנים, אח תאום לירדן בנם של יפה ועמי שרייר. יפתח היה כמעט בן 22 כאשר נהרג מטיל אשר פגע בגג בניין בו נמצא עם חייליו מחלקת הבינישים, בכפר מרון א-ראס בתאריך 26/7/06.

יפתח התנדב לחטיבת הצנחנים, התקדם במסלול הפיקוד והכול מתוך בחירה אישית ורצון עז לשרת בצבא ולתרום למדינה.

איפה ישנם עוד אנשים כמו האיש ההוא?

באוגו 05', בסיום מסלול של הצנחנים יפתח כמ"מ כתב לחייליו "אם פגעתי במישהו שלא במתכוון או אם עשיתי משהו שאינו מוסרי ומציאותי אני מתנצל ומבקש את סליחתכם, אך אל תשכחו: הדבר החשוב ביותר בצבא ובחיים בכלל זה להיות "אדם".

תמיד חינכתי אתכם להיות מוסריים, אדיבים וישרים, לכל אדם באשר הוא, וכאן הוא סוד ההצלחה שלכם".

 

איפה ישנם עוד אנשים כמו האיש ההוא?

ביום הכניסה ללבנון, עוד בזמן שהמלחמה כונתה מבצע/פעולה, יפתח כינס את חייליו ובשיחת מוטיבציה אמר להם "אנו נלחמים על הבית, הבטחתי להורים שלכם להחזיר אתכם בשלום, אם צריך למות למען המדינה אני גאה למות לצדכם ואני אוהב אתכם".

איפה ישנם עוד אנשים כמו האיש ההוא?

בזמן הקרבות ובשהייה בבניין בו יפתח נהרג, הוא לא נתן לחייל נשוי מיחידתו, לעלות לשמירה ותצפית על הגג כיוון שזה היה מקום מסוכן יותר. יפתח דאג שהחייל ישהה במקום מוגן בתוך הבניין.

יפתח לא אכל עד שראה שכל חייליו סיימו לאכול, באחת משמירות הלילה הוא החליף את הסמל שלו כיוון שידע שהיה עייף והוא שמר במקומו.

איפה ישנם עוד אנשים כמו האיש ההוא?

יפתח היה קצין, אך לפי עדות חייליו הוא תמיד דיבר אליהם בגובה העיניים, נתן כבוד לאדם שעמד מולו, היה קשוב לכל צרכיהם והפעיל אותם לא מכוח סמכותו אלא מכוח אישיותו.

איפה ישנם עוד אנשים כמו האיש ההוא?

יש עוד אנשים רבים, חיילים כמו האיש ההוא שאהבת האדם, הארץ, המשפחה והסביבה חשובה להם.

איבדנו חיילים רבים, גיבורים ואמיצים כמו האיש ההוא.

עמי שרייר (אבא)

יפתחילה ילד שלנו שלום.

ככר 30 יום עברו מאז עזבת אותנו לבלי שוב .30 יום של בכי בבקרים בלילות של עצב בנשמה ,מאות אנשים מכל הארץ ביקרו ונחמו אותנו ,עם בביקור ועם בטלפון מכל קצווי העולם אנשים ששמעו וקראו עליך ובכו יחד איתנו . קבלנו שירים עליך ,על אילן חברך ,על שרון חברתך,ועל אימא ואבא אקרא לך שיר אחד שכתבה אישה שאיננו מכירים אותה אך דמותך וגבורתך השפיעו אליה והיא שולחת ליונת את השירים ,שמה נאורה ממושב חדיד.

כמו כן הטיבה לכתוב בת ציון מקיבוץ רגבה הדודה של אריאל המג"ד

"באתי לנחם ומצאתי עולם ומלואו אנשים פתוחים מלאי חיים עם אופטימיות ותקווה ,אנשים באים והולכים כמו מסיבה ובני הבית מארחים עם המון אהבה משהו סוריליסטי ,אך לא קח הדבר לכאב יש זמן הוא מופיע כשכולם הולכים הוא מופיע בחשכה". כמה שזה נכון הכאב למשפחה הקרובה הוא כבד מנשוא ,אימא ואבא בוכים כשכולם עוזבים, בוקר ולילה, כל דבר שאהבת מזכיר אותך לאימא, והיא פורצת בבכי אם זה לעבור ליד קוקה קולה שכה אהבת ,אם זה ספגטי שאהבת ,או השניצלים והפירה שהכנתי לך ביום ששי כשהיית מגיע הביתה לחופשה .    

יפתחילה ככל שעובר הזמן הכאב חד יותר הפצע מדמם יותר ואין לזה תרופה,אני יודע שלא כך היית רוצה לראות אותנו ,היית רוצה לראות משפחה חייכנית ,מלוכדת ,לבושה יפה ,אשתדל להיות ראוי לך בני.

בשיחת הטלפון האחרונה שאלת אבא הכול בסדר בבית ?אימא בסדר?

דאגת לכולם למשפחה לחברים הקרובים אהוד, קובי והשאר לחברה שרון שלחת לי sms בזמן הלחימה שאשלח לה פרחים ליום החברות שלכם,דאגת לחיילים ,דאגת לאביעד שנפצע קשה באותו אירוע ארור, שלא יחשוף את גופו יותר מדי כוון שהבטחת להחזיר אותו להוריו בשלום ,אך לא דאגת לעצמך,כזה היית אדם מוסרי ,אדם של נתינה לכן כולם אהבו אותך.

ב-3 לחודש תפתח שנת הלימודים ביה"ס חוגים,פתיחת הלימודים תלווה בטקס לזכרך, מי היה מאמין שלפני חודש היינו אומרים הוא היה. ספרה לי אילנית איך הרצת לפני גיוס ,של שכבת הי"ב על החשיבות של השרות למען המדינה ובפרט השירות בצנחנים על המושג אחרי,ואל האמרה המפורסמת שלך "מי שלא מכיר את חייליו לא יוכל להנהיג אותם" רק אחרי מותך למדתי את גדולתך וכזה היית. הגיעו לשבעה אבא ובן שספרו לי איך הצליח הבן לעבור את המסלול בצנחנים, הבן היה עם פגם גבולי אך אתה יפתח לקחת אותו תחת חסותך, דרבנת אותו ,עזרת לו לעבור את המסלול הקשה דאגת שיעבור את המסעות המפרכים הצמדת לו חיילים שיעזרו לו. ואכן הוא עבר. זה מראה יפתח שהייתה רגיש,אנושי עם יחס של רצון טוב, מוסרי, מפקד עם רמת מקצועיות גבוהה,יוזמה, תושייה, תבונה, חברות, דבקות במשימה אני גאה בך בני,ושלא יספרו לי שאנו לא צבא מוסרי והומני.

אני גאה בך על הדברים שהספקת לעשות בחייך הקצרים והמלאים. על אחיך התאום שכה אהבת על יריב אפרת וליהי, על אלה יונת וגיא שכה אהבת את כולם, החברים הרבים שרכשת בילדותך, בביה"ס היסודי בצופים ובתיכון, וכולם החזירו לך אהבה. כי היית חבר אמיתי עם אוזן קשבת ורגישות לזולת ,זו הייתה גדולתך,וזו המורשת שהשארת אחריך בן יקר.

יפתחילה לפני כשבוע הביאה קצינת נפגעים את הציוד שלך בארגזים הביתה הכאב היה גדול, מצאנו בארנק שלך את התמונה של סבתא אלה ז"ל שכה אהבת והלכה אתך לאורך כל הדרך, מצאתי את הדיסקיות שעל צווארך, וכעת הם על צווארי עד יום מותי.

יש לי הרבה מה לומר לך בן יקר, אנחנו המשפחה לא נשאיר אותך לבד נבוא נספר לך כל מה שקורה נעדכן אותך בחדשות הטובות והרעות. רציתי לספר לך על מה שקרא בשבועות האחרונים, הגדוד היה בלבנון

נכנס ויצא, יצא ונכנס, הגדוד ביצע את כל המשימות שהוטלו עליו חיסלו מספר רב של מחבלים המוטיבציה הייתה גדולה המלחמה הייתה צודקת, הלוחמים לא היו בהלוויה, גם לא בשבעה, הם עסקו בלחימה, היום הם באו להצדיע לך לוחם, כן לוחם ,לחמת על הבית, הגנת בגופך על המדינה כדי שבת"א וירושלים ,אנשים יוכלו לחיות בשקט ושלווה. הבית שבו נהרגת במעון א רס הורד ע"י חיל האוויר.

כמו בכל מלחמה יש חריקות הפעם יש רעידות,נכון לעכשיו התקשורת אשמה בהרבה ממה שקרה, וקרה הרבה, כל פרשן נהפך לרמטכ"ל וכל אחד התחרה כיצד לנגח את המערכת ,כיצד  אמרת יפתח "דממו אלחוט, שתקו, תנו לנו לעשות את המלאכה היטב, סמכו עלינו, התאפקו עד שנחזור הביתה."

אך הסכינים נשלפו בעוד החיילים  בלבנון ,הם לא חיכו עד שיגיעו הבנים הביתה כפי שביקשת, יפתח ואני פונים מעל הקבר הטרי לכל האנשים שבטחון ישראל חשוב להם אנא נצרו את הארס ,את התקשורת שמלבה אותכם,עשו חושבים, יש לפנינו עדין מלחמה קשה עזבו ברגע זה את ועדות החקירה, התמקדו בעשייה התנדבו יומיים כל אחד למחסני החירום השלימו ציוד והראו דוגמא אישית.

נכון שקרו לנו תקלות, אך מי זה צה"ל אתה ואני, אל תורידו ראשים, אל תירו בשתי הרגליים ,הרגלים הם של עם ישראל.

שרון (בת הזוג)

26.7.06

אהוב שלי!

די, נמאס לי כבר להתעסק בכל הדברים מסביב כשכל מה שאני חושבת עליו זה דבר אחר לגמרי- עליך.

אתה פשוט לא מבין כמה אני מתגעגעת אליך, אני לא מפסיקה לחשוב עליך לשנייה. וכמובן שלא יכולתי להתאפק והתחלתי כבר לספר לבנות עליך...

אני לא יכולה יותר, פשוט עצוב לי כל הזמן וכל מה שאני מדמיינת זה אותי ואותך במיטה שלך מתחבקים, את הראש שלך על הברכיים שלי, אני מלטפת ומרגיעה אותך ואתה מספר לי על כל מה שעברת...

כל פעם שיש חדשות ומדברים על כל החרא הזה אני פשוט משתגעת ומנסה למצוא סימנים בטלוויזיה שיובילו אותי אליך, או לנסות ולדלות איזשהו רמז קטן למה שקורה איתך ברדיו. אתמול ראיתי צנפי'ם בתחנת רכבת (אפילו היו שם מ- 101), והלב שלי פשוט נפל למטה למטה (כמו שאתה מרגיש כשאתה על רכבת הרים לפני סיבוב גדול ממש).

די, אני משתגעת!!!

אני חייבת אותך כבר פה איתי ואני לא רואה מתי זה יקרה, כל שבוע זה מתרחק ממני יותר ויותר, וככל שהזמן עובר אני מאבדת תקווה שאני אראה אותך באותו שבוע.

כ"כ הייתי רוצה להיות איתך ולעבור את מה שאתה עובר, אני מרגישה שכבר חודש אתה עובר דברים שאני לא יודעת ואני לא חלק מזה והמחשבה על זה הורגת אותי...

אני מקווה שלפחות טוב לך ושאתה מסתדר ושכל החיילים שלך בסדר.

אני כאן, משתגעת מגעגועים

ומחכה כבר לרגע שתודיע לי שאתה בדרך

(ובלי הפתעות...)

אוהבת עד אין סוף,

שלך,

שרון.

27.7.06

 

יפתחי שלי, יפתי ביפתי.

לפני יומיים השתגעתי כבר במשרד, שלפתי דף ועט וכתבתי לך מכתב,

אח"כ התקשרתי אליך והשארתי לך אותו במזכירה- בשתי הודעות.

אחרי זה חשבתי לעצמי איזו מפגרת, את רק מקשה עליו יותר.

עכשיו אני יודעת שזה היה כ"כ נכון.

התקשרת אלי ואמרת שזה הדבר הכי מדהים שאמרו לך, אני שמחה שזו הייתה ההרגשה האחרונה..

ואתמול, רגע לפני כל הבלאגן, שלחת לי הודעה שאני אמסור לכולם שנגמרה הסוללה אבל הכול בסדר וניפגש בקרוב.

אהוב שלי.

היו לנו כ"כ הרבה תוכניות לעתיד, אמרת שכשתחזור - דבר ראשון הולכים לארוחת ערב של סבתא לשניצלים, ושתעשה על האש לכל החברים.

תכננו לנסוע ביחד אחרי השחרור, ואפילו אמרת שכשתחזור מהמלחמה- נתחתן. כזה דרמטי...

אמרת לי בפעם האחרונה שראיתי אותך שאם יקרה משהו שאני אמשיך הלאה,

ואני וירדן צחקנו שאתה כזה ריגשי...

אני עומדת כאן ואומרת לך מילות פרידה אבל אני יודעת שזה לא הסוף.

אתה האהבה הגדולה שלי ותמיד אני אהיה שלך ורק שלך.

אוהבת וכ"כ מתגעגעת

הנסיכה שלך,

שרון.

גדוד פתן

חייל של יפתח

הגר

יונה יהב (ראש עיריית חיפה)

חברי המשפחה

אבי אריאלי

הצופים שבט תדהר