יפתחילה ילד שלנו שלום.

ככר 30 יום עברו מאז עזבת אותנו לבלי שוב .30 יום של בכי בבקרים בלילות של עצב בנשמה ,מאות אנשים מכל הארץ ביקרו ונחמו אותנו ,עם בביקור ועם בטלפון מכל קצווי העולם אנשים ששמעו וקראו עליך ובכו יחד איתנו . קבלנו שירים עליך ,על אילן חברך ,על שרון חברתך,ועל אימא ואבא אקרא לך שיר אחד שכתבה אישה שאיננו מכירים אותה אך דמותך וגבורתך השפיעו אליה והיא שולחת ליונת את השירים ,שמה נאורה ממושב חדיד.

כמו כן הטיבה לכתוב בת ציון מקיבוץ רגבה הדודה של אריאל המג"ד

"באתי לנחם ומצאתי עולם ומלואו אנשים פתוחים מלאי חיים עם אופטימיות ותקווה ,אנשים באים והולכים כמו מסיבה ובני הבית מארחים עם המון אהבה משהו סוריליסטי ,אך לא קח הדבר לכאב יש זמן הוא מופיע כשכולם הולכים הוא מופיע בחשכה". כמה שזה נכון הכאב למשפחה הקרובה הוא כבד מנשוא ,אימא ואבא בוכים כשכולם עוזבים, בוקר ולילה, כל דבר שאהבת מזכיר אותך לאימא, והיא פורצת בבכי אם זה לעבור ליד קוקה קולה שכה אהבת ,אם זה ספגטי שאהבת ,או השניצלים והפירה שהכנתי לך ביום ששי כשהיית מגיע הביתה לחופשה .    

יפתחילה ככל שעובר הזמן הכאב חד יותר הפצע מדמם יותר ואין לזה תרופה,אני יודע שלא כך היית רוצה לראות אותנו ,היית רוצה לראות משפחה חייכנית ,מלוכדת ,לבושה יפה ,אשתדל להיות ראוי לך בני.

בשיחת הטלפון האחרונה שאלת אבא הכול בסדר בבית ?אימא בסדר?

דאגת לכולם למשפחה לחברים הקרובים אהוד, קובי והשאר לחברה שרון שלחת לי sms בזמן הלחימה שאשלח לה פרחים ליום החברות שלכם,דאגת לחיילים ,דאגת לאביעד שנפצע קשה באותו אירוע ארור, שלא יחשוף את גופו יותר מדי כוון שהבטחת להחזיר אותו להוריו בשלום ,אך לא דאגת לעצמך,כזה היית אדם מוסרי ,אדם של נתינה לכן כולם אהבו אותך.

​

ב-3 לחודש תפתח שנת הלימודים ביה"ס חוגים,פתיחת הלימודים תלווה בטקס לזכרך, מי היה מאמין שלפני חודש היינו אומרים הוא היה. ספרה לי אילנית איך הרצת לפני גיוס ,של שכבת הי"ב על החשיבות של השרות למען המדינה ובפרט השירות בצנחנים על המושג אחרי,ואל האמרה המפורסמת שלך "מי שלא מכיר את חייליו לא יוכל להנהיג אותם" רק אחרי מותך למדתי את גדולתך וכזה היית. הגיעו לשבעה אבא ובן שספרו לי איך הצליח הבן לעבור את המסלול בצנחנים, הבן היה עם פגם גבולי אך אתה יפתח לקחת אותו תחת חסותך, דרבנת אותו ,עזרת לו לעבור את המסלול הקשה דאגת שיעבור את המסעות המפרכים הצמדת לו חיילים שיעזרו לו. ואכן הוא עבר. זה מראה יפתח שהייתה רגיש,אנושי עם יחס של רצון טוב, מוסרי, מפקד עם רמת מקצועיות גבוהה,יוזמה, תושייה, תבונה, חברות, דבקות במשימה אני גאה בך בני,ושלא יספרו לי שאנו לא צבא מוסרי והומני.

​

אני גאה בך על הדברים שהספקת לעשות בחייך הקצרים והמלאים. על אחיך התאום שכה אהבת על יריב אפרת וליהי, על אלה יונת וגיא שכה אהבת את כולם, החברים הרבים שרכשת בילדותך, בביה"ס היסודי בצופים ובתיכון, וכולם החזירו לך אהבה. כי היית חבר אמיתי עם אוזן קשבת ורגישות לזולת ,זו הייתה גדולתך,וזו המורשת שהשארת אחריך בן יקר.

​

יפתחילה לפני כשבוע הביאה קצינת נפגעים את הציוד שלך בארגזים הביתה הכאב היה גדול, מצאנו בארנק שלך את התמונה של סבתא אלה ז"ל שכה אהבת והלכה אתך לאורך כל הדרך, מצאתי את הדיסקיות שעל צווארך, וכעת הם על צווארי עד יום מותי.

​

יש לי הרבה מה לומר לך בן יקר, אנחנו המשפחה לא נשאיר אותך לבד נבוא נספר לך כל מה שקורה נעדכן אותך בחדשות הטובות והרעות. רציתי לספר לך על מה שקרא בשבועות האחרונים, הגדוד היה בלבנון

נכנס ויצא, יצא ונכנס, הגדוד ביצע את כל המשימות שהוטלו עליו חיסלו מספר רב של מחבלים המוטיבציה הייתה גדולה המלחמה הייתה צודקת, הלוחמים לא היו בהלוויה, גם לא בשבעה, הם עסקו בלחימה, היום הם באו להצדיע לך לוחם, כן לוחם ,לחמת על הבית, הגנת בגופך על המדינה כדי שבת"א וירושלים ,אנשים יוכלו לחיות בשקט ושלווה. הבית שבו נהרגת במעון א רס הורד ע"י חיל האוויר.

​

כמו בכל מלחמה יש חריקות הפעם יש רעידות,נכון לעכשיו התקשורת אשמה בהרבה ממה שקרה, וקרה הרבה, כל פרשן נהפך לרמטכ"ל וכל אחד התחרה כיצד לנגח את המערכת ,כיצד  אמרת יפתח "דממו אלחוט, שתקו, תנו לנו לעשות את המלאכה היטב, סמכו עלינו, התאפקו עד שנחזור הביתה."

אך הסכינים נשלפו בעוד החיילים  בלבנון ,הם לא חיכו עד שיגיעו הבנים הביתה כפי שביקשת, יפתח ואני פונים מעל הקבר הטרי לכל האנשים שבטחון ישראל חשוב להם אנא נצרו את הארס ,את התקשורת שמלבה אותכם,עשו חושבים, יש לפנינו עדין מלחמה קשה עזבו ברגע זה את ועדות החקירה, התמקדו בעשייה התנדבו יומיים כל אחד למחסני החירום השלימו ציוד והראו דוגמא אישית.

נכון שקרו לנו תקלות, אך מי זה צה"ל אתה ואני, אל תורידו ראשים, אל תירו בשתי הרגליים ,הרגלים הם של עם ישראל.